סוגי קשב וההבדל בין נוירופידבק, אימון קוגניטיבי ומשחקי מחשב רגילים

ד”ר דניאל בן אליעזר

פסיכולוג ראשי, מוח מצוין

פעמים רבות אנו נשאלים על ההבדל בין נוירופידבק למשחקי מחשב, וכן ההבדל בין נוירופידבק למחשקים קוגניטיביים ממוחשבים שלא מערבים EEG (אלא כוללים רק תרגילים הדורשים ריכוז, זיכרון או חשיבה).

על מנת לענות על השאלות האלה, נסקור תחילה את סוגי הקשב ומדוע נוירופידבק יכול לסייע להפרעות קשב בעוד משחקי מחשב רגילים – אינם רלוונטיים.

סוגי קשב שונים והפרעות קשב

הקשב האנושי מהווה בעצם גורם הממקד את המידע הרב המגיע מהחושים שלנו (בעיקר ראייה ושמיעה) אל תוך זיכרון העבודה, בו בעצם מתבצע תהליך המחשבה  ועיבוד המידע – המילולי והחזותי. בניגוד לתהליך זה המכונה בספרות המקצועית מלמטה-למעלה (כלומר מהחוץ אל המוח, bottom-up) יש גם קשב העוסק בתהליכים מלמעלה-למטה (top-down), כלומר יזום על ידי המוח – קשב זה מתמקד בתפקודים הניהוליים, האחראים בעצם על יזימת התנהגות רצויה, בלימת התנהגות לא רצויה ותכנון התנהגות. מתוך כל אלה – עולים שלושה סוגי קשב (על פי Posner), כאשר השניים הראשונים הם בעיקר מלמטה-למעלה והסוג האחרון הוא בעיקר מלמעלה-למטה.

  • קשב מסוג דריכות (alert) – קשב בו גירויים חיצוניים בולטים מושכים את תשומת הלב של האדם, כגון תזוזה מהירה בשדה הראייה, רעש חזק או כשקוראים בשם שלנו. גירויי כזה בדרך כלל מצליח למקד את המשאבים הקוגניטיביים במהירות רבה, וגם אנשים עם הפרעות קשב לא מתקשים בדרך כלל בגיוס קשב במקרים כאלה.
  • קשב מסוג אוריינטציה (orientation) – במקרה זה יש לנו ידע מוקדם או ציפיה מוקדמת שמדריכה אותנו לאתר סימנים חשובים בזמן או במרחב (למשל אור אדום ברמזור כשאנחנו נוהגים, שלטים בזמן נהיגה, הולכי רגל בזמן שאנחנו נוהגים בכביש צפוף בעיר). במקרה זה הידע המוקדם שהוא מלמעלה-למטה ממקד מראש את הקשב לגירויי חיצוני שעשוי להופיע מבחוץ (מלמטה-למעלה) וככזה מקל על האפשרות לאתר אותו, גם אם אינו כה זוהר, בולט או רועש.
  • קשב על בסיס תפקודים ניהוליים (executive control) – קשב זה נמדד ונבחן במקרים בהם יש דרישה מלמעלה, כלומר מהמוח או מהמודעות שלנו להתמקד בגירוי מסוים, ולעתים בצורה הנוגדת לגירויים מהסביבה (ולכן לעתים נמדד כקונפליקט בין הרצון שלנו לסביבה). אנשים הסובלים מהפרעות קשב מתקשים בעיקר ביזימת קשב מסוג זה לאורך זמן, בפרט במטלות מונוטוניות או כאשר המוטיבציה שלהם להצליח בהן היא לא מאוד גבוהה.

סוגי הקשב והאימון לבעלי הפרעות קשב

לאור כך שאנשים עם הפרעות קשב (ADHD) מתקשים בעיקר בקשב מהסוג האחרון, האימון צריך לתת מענה בעיקר לסוג קשב כזה. כך שבמהלך האימון, על המתאמן ליזום קשב מתוך עצמו, ולא לאור גירויים מענייניים ה”קופצים” אליו מתוך המשחק.

לכן, באימון קוגניטיבי לנוירופידבק (וכן בכל אימון קוגניטיבי ממוחשב) על ממשק המשתמש להיות כזה המעודד את המשתמש ליצור את הקשב בעצמו, ולא לעורר אותו ולמקד אותו על ידי תוכן אטרקטיבי או סוחף. עליית קשב לאור גירוי אטרקטיבי (כמו במשחק מחשב רגיל הכולל “אקשן”) אינה רצויה – גם כי אינה הבעיה העיקרית בהפרעות הקשב, וגם כי אינה נותנת מענה לצורך של האנשים עם הפרעות הקשב. הקושי שלהם הוא בעיקר במצבים בהם הם עצמם צריכים להעלות את הקשב כשהמשימה דלה בגירויים – ולכן על המשחק לדמות סביבה דומה לאתגר של החיים האמיתיים. בסביבה כזו, על המשתמש ללמוד לסנן את רעשי הרקע החיצוניים ולהתגבר עליהם על ידי קשב פנימי, ובכך לחזק מעגלים עצביים העוסקים ביזימה של סוג הקשב הזה, ובכך להפחית, לאור זמן, את התסמינים של הקושי הקשבי.

לסיכום

משחקי מחשב אטרקטיביים ומעניינים לא יכולים להיות מענה להפרעות קשב, שכן אינם מעוררים את המשחק בהם ליצור קשב היזום מבפנים, ולכן לא נותנים מענה לקושי. משחקים המעודדים אתגר קוגניטיבי הדורש פעילות יזומה של המשתמש יכולים לתת מענה לאורך זמן, אך בנוירופידבק, בה גם מתקיימת מדידה של גלי המוח וחיזוק של הגלים הרלוונטיים, הלמידה יעילה יותר, לאור הדיוק בחיזוק המעגלים העצביים הרלוונטיים.

התקשרו עכשיו