הפרעות קשב(ADHD) – תחלואה נלווית ומתחזה

ד”ר דניאל בן אליעזר

פסיכולוג ראשי, מוח מצוין

הפרעות קשב הן הפרעות התפתחותיות (המתחילות בילדות) והן שכיחות ביותר. בספרות המקצועית הן מוצגות כקשורות פעמים רבות למגוון הפרעות ותחלואות נלוות כמו הפרעות מצב רוח, קשיים חברתיים וחרדות.

אולם הקשר בין ההפרעות השונות להפרעות קשב הוא מורכב, ובמאמר הבא נסקור כמה סוגי קשרים שונים:

  • הפרעות הקשורות להפרעת קשב שנובעות ככל הנראה מבסיס אורגני-נוירולוגי משותף
  • הפרעות הקשורות להפרעת קשב בעיקר עקב הטיפול התרופתי (כלומר, תופעות לואי)
  • הפרעות הקשורות לעתים להפרעת קשב, הנגרמות בעיקר על ידי השלכות לא מחייבות שלה (כלומר שלא תמיד קורות, ואפשר לטפל בהן בנפרד)
  • הפרעות המתחזות להפרעת קשב, כלומר הן הפרעת הבסיס, והן גורמות לתסמינים הדומים להפרעת קשב ועשויים להטעות באבחון או בטיפול (אם קיימת הפרעת קשב בלי קשר אליהן, הן עשויות להגביר את חומרתה)

א. הפרעות הקשורות להפרעת קשב הנובעות מבסיס אורגני משותף

מקרים אלה אינם רבים. במקרים אלה קיים הבסיס הנוירולוגי (מוחי) הגורם להפרעות הקשב, הקשור לתת-פעילות במעגלים עצביים הקשורים באזור הפרה-פרונטלי ובאזורי התגמול ותכנון התנועה במוח (כמו הסטריאטום והצרבלום, בהתאמה). אך במקרה זה אי סדירויות אלה במוח קשורות גם להפרעות אחרות כמו ויסות חושי ולעתים יש אי סדירויות נוספות, או נרחבות יותר, הקשורות גם לליקויי למידה או הפרעות תקשורת.

במקרים אלה, הפרעת הקשב לא גורמת את ההפרעות האחרות, הן קיימות במקביל לה, אך שתיהן על בסיס נוירולוגי-אורגני. בהתאמת הטיפול (תרופתי או נוירופידבק) יש לקחת בחשבון את שתי ההפרעות ולתת להן מענה. כי מתן מענה להפרעה אחת, לא תמיד ייתן את המענה המיטבי לתחלואה הנוספת.

חשוב להבהיר כי בכל מקרה של הפרעת קשב אמיתית יש גורם אורגני ברקע. ההדגשה בפרק זה היא על תחלואה נוספת שמקורה בגורם אורגני ולא בהפרעת קשב עצמה.

ב. הפרעות הקשורות להפרעת קשב בעיקר סביב הטיפול התרופתי (כלומר, תופעות לואי)

מקרים אלה עשויים להיות נפוצים יותר ממה שנדמה. התרופות הנפוצות להפרעות קשב הן תרופות ממריצות הגורמות לעיכוב הספיגה החוזרת של דופמין ונור-אדרנלין בסינפסות מסוימות במוח, ובכך גורמות להשפעה חזקה יותר של מעגלי הקשב. התרופות השכיחות הן מתילפנידט (ריטלין, קונצרטה), ואמפתמין (ויואנס, אדרל, אטנט). תרופות אלה בעלי אפקט ממריץ, כלומר גורמות לפעילות יתר של מערכות בגוף, ובהן מערכות הקשורות לסטרס כמו מערכת העצבים האוטונומית (הענף הסימפתטי). לאור תגובות אלה עשויות להיות תופעות לואי, של התרופות, ובהן – ערנות יתר (קושי להירדם), תחושות לחץ וחרדה, דפיקות לב, תת פעילות של מערכת העיכול, דיכוי תאבון, והשלכות של כל אלה לאורך זמן – לרבות יתר לחץ דם וגורמים נוספים. לעתים מינון לא מותאם עלול גם לגרום לתגובה הפוכה כמו ישנוניות ו”זומביות”. הגם שהתרופות נפוצות ובטוחות יחסית, מאוד חיוני להיוועץ ברופא שהוסמך לאבחון ולטיפול בהפרעות קשב, ובפרט בפסיכיאטר או נוירולוג – שעשוי להתאים או להחליף את הטיפול התרופתי, דבר שלעתים יכול לסייע.

בנוסף, חלק מהתרופות מכילות את סוכר החלב (לקטוז), ולכן לאנשים רבים זה עלול לגרום לבעיות עיכול.

ג. הפרעות הקשורות לעתים להפרעת קשב, הנגרמות בעיקר השלכות לא מחייבות שלה

במקרה זה, מדובר בתופעות הנגרמות בעקיפין על ידי הפרעת קשב, אך אינן קורות בכל מקרה, וניתן לטפל בהן בנפרד.

למשל, הפרעת קשב, בפרט כשאינה מטופלת, עשויה לגרום לקושי ללמוד ולהתמיד בפעילויות, ועל כן לקושי להשתלב במשחקים ופעילויות חברתיות – ומכאן עלולה לגרום לדחייה חברתית (או בדידות), חרדה חברתית וכן הפרעות מצב רוח (דיכאון).

דוגמה אחרת יכולה להיות, קושי לימודי שגורם לפגיעה בערך ובביטחון העצמי (וגם זה בתורו עלול להוביל לדיכאון). כמובן גם במקרים המתונים, כשאין דיכאון או הפרעה אחרת, הפגיעה יכולה להיות משמעותית ולגרום לקשיים בתפקוד חברתי, לימודי, זוגי או תעסוקתי.

במקרה זה, התוצאה היא לא מחויבת המציאות, חלק מהמקרים עלולים לפתח את התוצאות הלא רצויות (כמו חרדה חברתית, דיכאון, ערך עצמי נמוך). כאשר התחלואה הנלווית מבוססת ומשמעותית, טיפול בהפרעת קשב לבד ברוב המקרים לא יהיה אופטימלי, שכן התופעות הנוספות כבר התבססו. כך שרצוי  לטפל בתחלואה הנבדלת בנפרד (למשל: טיפול בערך העצמי או טיפול בדיכאון), ובהפרעות הקשב בנפרד. במקרים קלים ייתכן שטיפול בהפרעות הקשב יביא להפחתת התחלואה הנלווית, אך חובה להיות מלווים באיש מקצוע (כרופא או פסיכולוג) ולהעריך את תעדוף הטיפול לפי חומרת ההפרעות השונות.

אולם מה שחשוב בהקשר הזה, הוא כי התחלואה הנלווית מסוג זה אינה גזירת גורל, ואינה תוצר לואי הכרחי של הפרעת קשב. התערבויות רגשיות שונות יכולות לסייע למנוע או להפחית את הסיכוי לפיתוח של התחלואה הנלווית מהסוג הזה, גם אם הפרעות הקשב לא מטופלת.

מקרה אחר של תחלואה נלווית הוא במקרים של הפרעת קשב לא מטופלת, בה פעמים רבות האדם מפתח אסטרטגית התמודדות של הלחצה עצמית, שעשויה להוביל למתח כרוני ותופעות הנלוות לו. במאמר נפרד (“הפרעות קשב, לחץ, ומה שביניהם“) סקרתי את התופעה הזו בהרחבה.

ד. הפרעות המתחזות להפרעת קשב

ישנם הרבה גורמי רקע הפוגעים בעצמם בקשב, ואינם קשורים להפרעת קשב. כלומר, כשהם קיימים, האדם יציג מאפיינים כאילו יש לו הפרעת קשב, אך בפועל אין לו. כמובן שייתכנו מקרים שיש הפרעת קשב ברקע (ברמות חומרה שונות), וגורמי רקע אלה יגרמו להחמרת הסימפטומים.

יש לזכור שהפרעת קשב היא התפתחותית, כלומר מתחילה בילדות, וכל “החמרה” משמעותית של תסמיני הפרעת קשב, תרמז על גורם נוסף, אחר, הגורם להם – ולא הפרעת הקשב עצמה – שלא אמורה להחמיר.

במסגרת זו, נמנה כאן רשימה ארוכה של גורמים העשויים לפגוע בקשב, ולכן להתנהג כאילו יצרו תמונה הדומה להפרעת קשב.

  • גורמים פיזיולוגיים – שינויים הורמונליים, לרבות הורמוני מין ושינוי בפעילות בלוטת התריס.
  • תזונה – חוסרים במרכיבי תזונה יסודיים כגון ויטמינים מקבוצת ה-B (לרבות חומצה פולית -B12) וברזל, וכן מקרים של תת תזונה הגורמת למיעוט זמינות של סוכרים בדם.
  • הפרעות שינה – חוסר שינה חד פעמי, חוסר שינה כרוני, ופגיעה באיכות השינה.
  • מתח חרדה ולחץ – בפרט במקרים בהם ישנן מחשבות טורדות המעסיקות את זיכרון העבודה של האדם (“משתלטות על המחשבה”) ומפריעות לייצר מחשבה צלולה ולהתרכז, כמובן מקרי פוסט-טראומה הם דוגמה קיצונית וחזקה לכך.
  • הפרעות מצב רוח – בדגש על דיכאון.
  • גורמים נוירולוגיים – בין אם כאלה המשתנים במהלך החיים (בדגש על תהליכים ניווניים בגיל המבוגר), וכן הפרעות התפתחותיות שונות שאינן הפרעות קשב, אך דומות לה.
  • תרופות המעכבות את מערכת העצבים – לרבות תרופות הרגעה (בעיקר ממשפחת הבנזודיאזפינים – שאליה משתייכות רוב תרופות ההרגעה) ומגוון רחב של תרופות נוספות.

כמובן יתכנו גורמים נוספים. בכל מקרה של שינוי בקשב, חשוב בתהליך אבחון לבחון את מהלך החיים – מה קרה בסמיכות לתקופה בה נפגע הקשב. למשל – האם נולדו ילדים (ואז ישנים פחות טוב בלילה)? האם הילדה רשומה לחוג המתקיים בשעת ערב מאוחרת? האם היה אירוע טראומטי? האם התחילו טיפול תרופתי חדש? שינוי בתזונה?

בכל מקרה, איש מקצוע טוב יעריך, במסגרת אבחון, את מרבית הגורמים האלה. ועל כן חשוב גם להתייעץ עם הרופא המטפל (משפחה / ילדים) לגבי בדיקות תקופתיות, ובמידת הצורך להתייעץ עם איש מקצוע רלוונטי (כגון תזונאי) וכן עם מטפל מוסמך אחר (כגון פסיכולוג).

לסיכום

הפרעת קשב היא הפרעה שכיחה ומורכבת, אך הקשר שלה להפרעות ותחלואות נוספות הוא מורכב ורב-פנים. על כן חשוב מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע המומחים בתחום (רופאים או פסיכולוגים שהתמחו בכך) בטרם החלטה על טיפול. 

מאמר זה מטרתו לתת ידע כללי והבנה על הפרעות קשב, הוא אינו יעוץ רפואי, ואין בו שום החלפה ליעוץ, אבחון או טיפול פרטני הנעשה על ידי איש מקצוע.

התקשרו עכשיו